סמאר נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

פסק דין

פסק דין

1.ביום 22.9.09, דחה הנתבע את תביעתה של גב' סמאר זבידה (להלן: "התובעת") לקצבת זיקנה , אשר הוגשה ביום 23.10.08, כאשר במהלך הדיון שהתקיים לפנינו עלה, כי הנימוק לדחייה הוא בכך שהנתבע לא מכיר בתקופת עבודתה הנטענת של התובעת כ"עובדת עצמאית" מפעילת דוכן פיס בתקופה שמחודש 1.96 ועד חודש 12.07, ומכאן שהתובעת לא צברה תקופת אכשרה כעובדת עצמאית או כעובדת כנדרש בחוק.

2.התובעת ילידת שנת 1947, מתגוררת בכפר טמרה ומשך שנים היה לבנה של התובעת – מוסטפא, דוכן פיס בו מילאו לוטו וטוטו (להלן: "הדוכן") כשהדוכן ממוקם כמה עשרות מטרים מביתה של התובעת.

3.גודלו של הדוכן כ- 13 מ"ר (ראה עדותו של בעלה של התובעת – עמ' 11 לפרוטוקול מיום 4.7.11).

4.בשלב כלשהו נוצרה לבנה של התובעת – מוסטפא, בעיה להמשיך ולהפעיל את דוכן הפיס והמשך ההפעלה נאסר עליו, לכן סגרו לו את תחנת הטוטו. משום כך, נרשם דוכן הפיס, לאחר מכן, על שם התובעת. (ראה דברי בעלה של התובעת עמ' 4 לפרוטוקול מיום 30.1.11).

5.בפועל, לא הובאו לפנינו ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי התובעת אכן היתה בעלת דוכן הפיס ועבדה בו כעצמאית:

- התובעת לא השקיעה בעסק כספים כלשהם.

- התובעת אינה יודעת קרוא וכתוב לא בעברית ולא בערבית (ראה עמ' 6 שורה 16 פרוטוקול מיום 4.7.11). היא לא מבינה לא בטוטו ולא בלוטו ואין לה כל הבנה או נגיעה בכספים וודאי לא בכספי העסק.

- כל תפקידה של התובעת בדוכן הפיס היה לבצע עבודות ניקיון באותו דוכן קטן ומדי פעם להכין קפה.

-ביום 23.7.09, מסרה התובעת הודעה לחוקר המל"ל ממנה עולה, כי עבדה בדוכן בעבודות ניקיון והכנת קפה משך כשעה ביום, 6 ימים בשבוע.

- לא היתה לתובעת הכנסה כלשהי מביצוע העבודה בדוכן. היא לא קיבלה או חלקה ברווחים כלשהם אלא מדי פעם קיבלה ממוסטפא פה ושם 100-200 ₪. (ראה עמ' 8 פרוטוקול מיום 4.7.11).

6.בנסיבות אלו, אין כל אפשרות להכיר בתובעת כ"עובדת עצמאית" כהגדרת מונח זה כפי שהיה בתקופה הרלוונטית לתביעה, בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי.

ראשית – בהתאם לסעיף 1 לחוק, על התובעת להוכיח כי אותה עת היא עבדה "במשלח ידה" שלא כעובדת.

משלח היד באותו עסק, היה דוכן לוטו וטוטו כשלתובעת לא היה מושג לא בלוטו ולא בטוטו אלא היא פשוט עזרה לבן שלה, מוסטפא, שהיה הבעלים האמיתיים של אותו עסק והיא ניקתה את דוכן הפיס הקטן והכינה מדי פעם קפה, משך כשעה ביום 6 ימים בשבוע.

שנית – קשה לראות שהתובעת עבדה בעסק/בדוכן 12 שעות בשבוע כפי שנדרש בסעיף 1 לחוק והיא עצמה מסרה לחוקר המל"ל שהיא עבדה שם שעה ביום משך 6 ימים בשבוע.

שלישית – לתובעת לא היתה הכנסה כלשהי מהדוכן, דבר שאינו שנוי במחלוקת, ודי בכך בכדי לדחות את התביעה.

7.מכל האמור לעיל, שוכנענו, כי דוכן הפיס היה בפועל שייך לבנה של התובעת – מוסטפא כשלאחר שנאסר עליו להמשיך ולהפעילו, רשם את העסק של הדוכן באופן פיקטיבי, על שם אמו התובעת וכך המשיך להפעיל את העסק.

התובעת, מדי פעם, עזרה לבנה בתוך העסק ואותה עזרה כללה ניקיון של אותו דוכן פיס קטן והכנת קפה משך כשעה ביום ,6 ימים בשבוע.

מדובר לכל היותר בעזרה משפחתית, אך בשום פנים לא ניתן להכיר בתובעת כ"עובדת עצמאית" ושוב נדגיש שלא היו לה כל הכנסות מהעסק וכפי שהתובעת עצמה העידה מדי פעם רק קיבלה ממוסטפא סכומים זעומים של 100 או 200 ₪ פה ושם.

8.אשר על כן התביעה נדחית.